החלטה בתיק ס"ע 2860-12-11

זוהי בקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 על הסף.

רקע

1.         התובעים (המשיבים בבקשה זו)  הינם תושבי הרשות הפלסטינאית אשר הועסקו בנתבעת.

2.         הנתבעים 2 ו- 3 (המבקשים בבקשה זו) הינם הבעלים הרשומים של הנתבעת 1.

3.         מספר חודשים טרם הגשת התביעה התגלע סכסוך בין הנתבעים 2 ו- 3, אשר הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בתביעה שהגיש הנתבע 2 כנגד הנתבע 3.

4.         על פי הנטען בכתב התביעה , בשל קרבתם של התובעים לנתבע 2, החליט הנתבע 3 כנקמה בנתבע 2, לפטרם לאלתר, בעוד הנתבע 2 לא עושה דבר על מנת להשיבם לעבודה ו/או לשלם להם את הזכויות המגיעות להם.

            עוד נטען כי בשל הסכסוך שבין הנתבעים 2 ו-3 התובעים נמצאו תקועים בין הפטיש לסדן, זאת בעוד אותם נתבעים מעלימים כספים מהנתבעת 1 ומשלשלים אותם לכיסם הפרטי. התובעים מוסיפים, כי לא הונפקו להם תלושי שכר, כי לא קיבלו את שכר עבודתם לחודשים יוני ויולי 2011 ואף יתר זכויותיהם הסוציאליות לא שולמו משך תקופת העסקתם.

5.         בד בבד עם הגשת כתבי ההגנה מטעמם הגישו הנתבעים 2 ו- 3 , כל אחד בנפרד, בקשה לסילוק התביעה שהוגשה כנגדם, על הסף.

            ואלה נימוקי הבקשות:

א.     כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה כנגד מי מהנתבעים 2 ו- 3.

ב.     לטענת התובעים הם פוטרו ביום 27.7.11, במועד הנ"ל הייתה החברה בפירוק זמני ולנתבעים 2 ו-3 לא היו סמכויות כלשהן בחברה.

ג.       הנתבע 2 מוסיף כי הגם שניסה למנוע את פיטורי התובעים, לא יכול היה לעשות דבר למענם שכן הדבר לא היה בסמכותו.

ד.      בנוסף, לנתבעים 2 ו-3 אין כל יריבות עם התובעים אשר הועסקו בנתבעת 1 שהיא יישות משפטית נפרדת. כתב התביעה אינו מגלה כל עילה להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת 1.

דיון והכרעה

6.         הנחת היסוד בדיני חברות היא כי חברה היא ישות משפטית נפרדת מזו של בעלי מניותיה. הרמת מסך שמשמעה הטלת אחריות על בעלי המניות של החברה היא תרופה קיצונית וחריג לכלל זה. תכליתה של הרמת המסך למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. על כן, הרמת מסך אינה מעשה שבשגרה ולשם קיומה על התובע להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, על בסיס תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה. התיקון לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005), שינה באופן מהותי את העילות להרמת המסך ומכוחו צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה, וכן צומצמה תחולת העילות. כפועל יוצא מכך, נוסחו החדש של הסעיף מצמצם אף את שיקול דעתו של בית המשפט, שסמכותו להרים מסך הוגבלה רק לנסיבות בהן מתקיימת אחת החלופות של סעיף 6 לחוק. בנוסף לכך, תיקון מס' 3 קובע כי הרמת המסך במקרים המנויים בסעיף 6 יוחדה לבעלי המניות בחברה ואין להרים את מסך ההתאגדות כלפי נושאי משרה (ע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה בע"מ, מיום 16.10.2005; ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ. וינבלט, מיום 20.9.2007).

7.         בשונה מהדוקטרינה של הרמת מסך, נקבעו בענפי משפט אחדים הוראות המטילות אחריות אישית על מנהל כאורגן של החברה, תוך חריגה מעיקרון ההפרדה בין האישיות המשפטית של החברה מזו של המנהל בשל חבות נזיקית או חוזית המוטלת עליו (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ. אורן, פ"ד לה(4) 253; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661; ע"א 4612/95 מתתיהו נ. שטיל, מיום 27.10.97; ע"א 10385/02 מכנס נ. ריג'נט השקעות בע"מ פ"ד נח(2),53; ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2), 36; ע"א 2792/03 יצהרי נ. אימפורט, מיום 14.12.06; ע"א 10582/02 לעיל).

8.         בין הדוקטרינה של הרמת מסך לבין ייחוס אחריות אישית לאורגן של החברה קיימת הבחנה ברורה. הרמת מסך משמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו.

9.         השאלה העומדת בפניי הינה, האם התובעים הצביעו על עילה הקיימת להם כנגד הנתבעים 2 ו-3, בשונה מטענותיהם כנגד החברה- הנתבעת 1, שכן במידה והתשובה לשאלה זו שלילית הרי שיש לסלק את התביעה כנגדם על הסף.

10.       לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בכתב התביעה בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הנימוקים שלהלן: